מדוע יהודים זקוקים למדינת ישראל
האנטישמיות כבעית דיסוננס קוגניטיבי
תוך כדי הרצאותי בנושאי סוציולוגיה
ופסיכולוגיה פניתי לעתים קרובות לקהל עם השאלה: "מה
הם המניעים אשרגורמים ליהודים האמריקאיים לתרום
סכומי הכסף משמעותיים לישראל?"
התשובההנפוצה ביותר היתה: "הם עוזרים
לישראל על מנת שיהיה להם לאן לברוח במיקרה הצורך"
(אםהאנטישמיות תיגבר בארצות הברית). הסברתי בכל פעם
שסברה זו היא מוטעית, והנכון הוא דווקאההפך: יהודי
אמריקה זקוקים לישראל חסינה ועמידה כדי שלא יצטרכו
לברוח לשום מקוםוכי דמותה של ישראל כשהיא חזקה בעצמה
מונעת היווצרות האווירה האנטישמית.
אני תמידניזכר באווירה הרוחנית במוסקבה
מייד אחרי מלחמת ששת הימים. למרות התעמולה העזהנגד
ישראל (האנטישמית במהותה) שהעבירו אמצעי
התקשורתהסובייטיים, מצב הרוח בקרב היהודים היה מרומם
והלא-יהודים בימים האלה הביעו כבודמעורב בהתפעלות
כלפיהם. האווירה הזאת נגדה לגמרי את כל הציפיות של
השלטונות אשרקיוו לעורר מהומות נגד היהודים.מצב דומה נוצר גם במדינות אחרות.
כשהייתי כבר בארץ, עולה מקנדה סיפר לי על תחושתגאווה
שיהודי טורונטו חוו באותם הימים יחד עם הבעת כבוד
בולטת מצדם של הלא-יהודים. כל זה התרחש למרות
הגינויים החריפים של האו"ם אשר כינה אתישראל
"תוקפנית". באותם הימים אמר חבר הפרלמנט הצרפתי
בנאומו בכנסת: "אני מתביישלהיות אזרח צרפת כי צרפת
בגדה בבני-בריתה פעמיים במשך 30 שנים אחרונות.
אנימתבייש בהיותי סוציאליסט כי המדינה הסוציאליסטית
הראשונה בעולם תומכתבבנדיטים. אני מתבייש להיות
בן-אנוש כי האנושות עדיין משלימה עם ג'ינוסייד. יש
רקדבר אחד שאינני מתבייש בו-בהיותי יהודי". הוא אמר
זאת למרות המדיניות העוינת אשרצרפת נקטה אז נגד
ישראל.
דווקא התחושות של גאווה וכבוד-עצמי הניעו
את יהודי הגלות כשהם פתחו במבצע סיועכספי ומדיני
לישראל. היהודים העשירים אפילו התמודדו ביניהם מי
יתרום יותר או מייתרום לתוכנית יותר מרשימה. גם
שכבות הביניים הצטרפו למירוץ התרומות. התפתחותה
שלישראל הפכה לעניין של הערכה עצמית אצל
יהודי-הגולה.אני מניח שאין
התופעה הפסיכולוגית הזאת באה אך ורק כתוצאה של
הניצחון המהירוהמפליא בשדה-הקרב. יהודים וכל שאר
אומות העולם הרגישו שבניצחונה של ישראל התגלתהגם
משמעות רוחנית אדירת -עוצמה. לא בכדי הפכה קריאת
השמחה "הר-הבית בידנו!'' לסמל של הניצחון ( וזה
במדינת ישראל של אז, עם הסוציאליזם המסואב שלו
והחילוניותהקיבוצית הראוותנית). בתקופה ההיא לא
הייתי עדיין בארץ, אבל מזיכרונות של ישראלים עולה כי
היתה תחושה מיוחדתשל אירוע יוצא דופן אשר הביא
לישראל את מעמדה החדש בעולם כולו. אפילו ערביהשטחים
קיבלו את המתרחש- על אף היותו תוצאה ישירה של הלך
רוח פסיכולוגי ורוחני- כהשפעה של כוח עליון, ואם
לשפוט עפ"י התנהגותם היו מוכנים להימלט מן השטחים.
("מי שאינו מאמין בנסים לא נחשב לאדם מציאותי בארץ"
- המילים האלה שייכות לא לאדםדתי אלא לבן גוריון,
דמות חילונית ושקולה (לעיתים שקולה עד לכדי דכדוך).
על רגישותו הרבה לתופעה זו מעידה גם העובדה שהיה זה
הוא ולא אחר אשר הכריז על הקמת מדינת-ישראל, בניגוד
לכל הממצאים האובייקטיביים שלאותה התקופה. )
לדאבון רב כל היתרון הרוחני הזה לא נוצל
ואף איבד את ערכו כבר שעות ספורות לאחרהניצחון.
מנהיגי המדינה מיהרו לשכנע את הערבים לחזור לבתיהם.
ממשלת ישראל נחפזהלהכריז שהיא מוכנה להחזיר את שטחי
יהודה ושומרון המשוחררים (חלק מארץ ישראל
ההיסטורית)תמורת... הכרה בקיום מדינת ישראל על-ידי
העולם הערבי. כמובן שההצעה הזאת נדחתה בזלזול. משה
דיין אפילו הציע לוותר על הר-הבית ולהעבירו לידי
מוסלמים. "למה אנחנוצריכים את הוותיקן הזה" היתה
קביעתו. יחד עם מעשים שגויים אחרים של ממשלת ישראל
תרם גם המשפט הזה רבות לירידת ערכו של הניצחון
הגדול.
מתקופה זו ועד למלחמת יום כיפור המשיכו
הישראלים לחיות עם אותה תחושת עליונות, אבל זאת
כברלא הייתה חוויה רוחנית אלא יותר הרגשה אופורית
מסוג של "כוחנו ועוצם ידינו". הערביםהבחינו בשינוי
ברוח הישראלית ומלחמת יום כיפור במובן מסוים באה
כתוצאה מכך. אנחנולועגים לערבים אשר עד היום חוגגים
את ניצחונם במלחמת יום כיפור- ניצחון שלמעשה היה
תבוסה שלהם בשדה-הקרב. אך הם בכל זאת ניצחו. הם
ניצחו את אותה הרוח היהודית המיוחדתשנולדה במלחמת
ששת הימים. מדויק יותר- היה זה
ניצחון של ישראל בשדה הקרב על רקע הפסד רוחני, אשר
גרמו היהודים לעצמם הרבה לפני מלחמת יום כיפור.
מאז, ממשיכות כל ממשלות ישראל במהירות
משתנה לנוע בדרך-השפל הזאת. ממשלותישראל פועלות
להגדלת מספר האויבים והקטנת מספר בעלי בריתנו,
והתוצאות לא מאחרות להגיע. אנחנומתקשים להבין מדוע
אחרי כל מעשי החבלה הזוועתיים ( שהחלו יחד עם כל
ויתורי הסכם אוסלו ואף גברו אחרי הצעות-השפע שעשה
אהוד ברק) ובניגוד לאיפוקשישראל נוהגת כלפי הערבים
היא מוצאת את עצמה תחת לחץ מדיני כבד מצד העולם כולו
כשהיאשנואה על האוכלוסיות של המדינות המפותחות.למרבית הפלא ולאכזבתנו הרבה במקביל
להגברת אנטישמיות בכל העולם גדל גם ניכור שליהודי
הגלות כלפי ישראל ואף נטייתם להיסתייג מישראל-נטייה
מנוגדת לתמיכתם במדינת ישראל הרחבהבזמן מלחמת ששת
הימים. על-מנת להבין את הבעייה הזאת ולמצוא את
הפיתרון עלינו להסתכל בשורשיםשל תופעת האנטישמיות
עצמה.מבחינה פסיכולוגית,
אנטישמיות (שהיא בעיקרה שינאה, קינאה וסלידה כלפי
היהודים) נוצרת כתוצאה מתופעה של דיסוננס קוגניטיבי,
סתירה בהבנת המתרחש כאשר אירוע אחד נוגד את
השני. אני משתמש בכוונה במונח
"דיסוננס קוגניטיבי'' - הרי תופעת האנטישמיות ברוב
המקרים לאנראית הגיונית לגמרי.בעלי-כוח עשויים לעיתים לעורר קינאה
ועוינות בקהל, אבל התחושות האלה בדרך כלל מלווות
בתחושות כבוד אשר הציבור רוחש כלפי האישיות החזקה.
לעומת זאת, לחולשה וחוסר-אוניםאנשים מגיבים באהדה,
ואף שאינם רואים כבוד בחולשה - לא שונאים את החלשים
ומחוסרי-האונים.בשתי הדוגמאות המתוארות למעלה אנחנו
יכולים לראות את התגובה הטבעית של בני-אדם,תגובה שאין בה שום סתירה
פנימית.לא כן הדבר כשמישהו חזק
ובעל-עוצמה מתנהג כחלש וחסר-אונים. מקרה כזה לא
מתקבל בהבנהכי הוא סותר את הקווים הבסיסים
בפסיכולוגייה האנושית. מיקרה כזה מעורר סלידה
ושינאהבקהל. אם אנחנו ניקח את הדוגמה של מדינת
ישראל, מדינה שהעולם רואה אותה כחזקהובעלת-עוצמה -
הרי יש סתירה בולטת בין הרושם של כוח ( שהיא עושה על
אחרים ) לביןהחולשה שמתגלה במעשיה.ניתוח העלילות האנטישמיות מכל
הזמנים מראה שיהודים לא נתפסו על-ידי הגויםכיצורים
מחוסרי-האונים או חסרי-הגנה. להפך,הם תמיד הואשמו
במעשים נוראים כגוןמגיפות, עלילות דם, אסונות-טבע
וכד' . עלילות כאלה מעידות יותר על הפחד מפניהכוחות
העל-טבעים של היהודים מאשר הכרת חולשתם. ואין זה
מספיק להיות סתם נוכרי כדילגרום לעלילות כאלה. צריך
באמת להיראות מפחיד. אבל חלשים וחסרי - אונים לא
מפחידיםאף אחד. התדמית של החלש איננה משתלבת עם
השמועות העקשניות על ניסיונם שלהיהודים להשתלט על
העולם כולו (ואפילו על הצלחתם בדבר הזה). את העובדה
ש "הפרוטוקולים של זקני ציון' שורדים ( למרות
ההכחשות הרבות נגד הזיוף הזה ) ניתן גם
להסבירכעוצמתם המיוחדת של היהודים בעיני הגוים. צריך
לציין שלא רק האנטישמים משייכיםליהודים תכונות
מיוחדות,אלא שגם חובבי-יהודים רואים בהם ישות
בלתי-רגילה. הריאמור להיות בסיס לגישה כזאת של גוים
- והוא אכן ישנו: היכולת לשרוד במשך מאות שניםבגלות
למרות הרדיפות ולשמור על ערכיה של התרבות העתיקה.
השלימות המיוחדת של הדתותורת-החיים וההשפעה האדירה
על התרבות העולמית במאתיים השנים האחרונות (אחרי
מאותשנים של חיים בגטו ! ) ממשיכות גם הן להפליא את
אומות העולם. והאם אין זה מפליאשיהודים יסדו את
המדינה מיד אחרי השואה, אשר לפי כל כללי הפסיכולוגיה
היתה אמורהלהשאיר אותם ללא רצון לחיים? אולם, כנראה
הכוח אשר טמון בעם היהודי תמיד היה יותר מוחשי לגוים
מאשר ליהודיםעצמם. הכוח הזה בצורה משונה תמיד השתלב
בחוסר-אונים ובתלות בעמים אחרים שבתוכםיהודים חיו.
הנכונות להיות מושפלים והחששנות, הנטייה לא לבלוט,
להשאר בצל ולהיראות כנועים
(וכל זה על -מנת לשרוד ! ) תמיד התנגשו עם
אי-היכולת המוחלטת של היהודים להפוך ליצורים
כאלה.יהודים שתמיד חששו מפוגרומים למרות זאת לא
התבוללו ברובם, לא התמזגו עם הסביבהולא וויתרו על
יהדותם. המגנים את היהודים
מציינים לצד המטען הרוחני האדיר שטמון בדת היהודית
ובתורת -החיים שלהם מעולם ועד ימינו גם תכונות של
קטנוניות ורדיפת - בצע. וולטר אמר פעם :"לו ליהודים
הייתה מדינה הםהיו מוכרים אותה בעבור הכסף".קטנוניות ורדיפת - בצע אינם
אופייניים רק ליהודים, אולם דווקא אצל היהודים
התכונותהאלה מגרות כל-כך את האחרים. דווקא השילוב
הזה של עוצמה ויכולת נסתרת עם
הבעתחוסר-אונים,התנהגות מושפלת ונכונות לספוג את
העלבונות הוא שיוצר את התגובה האנטישמית שלסלידה
ושינאה. בעל-עוצמה אינו רשאי להביע את החולשה אשר
עשויה לפתות את אחריםלתקוף אותו. בכל מקרה, דיסוננס
קוגניטיבי גורם למתיחות ריגשית ולנטייה להפטר
ממנו(במקרה של אנטישמיות - נטיה להפטר ממקור המתיחות
- היהודים עצמם. בתולדות העם היהודי יש עדות שבתקופת
משיח-השקר שבתאי צבי כאשר יהודים שוכנעו בדברהשליחות
המיוחדת שלהם ובמשיחותו של שבתאי צבי, האנטישמיות של
העמים שבתוכם חיו היהודים לא רק התפוגגה אלא הגוים
אף הביעו את אהדתם ליהודים באופן גלוי. דבר דומה
התרחשבימינו בתקופת מלחמת-השחרור ובמלחמת ששת-הימים.
אמנם כאשר שבתאי צבי בגד בשליחותאשר לקח על עצמו
והתאסלם ( או כאשר משה דיין מסר את הר-הבית
למוסלמים) האהדהליהודים נעלמה במהרה. שום תעמולה אשר
מדגישה את רצונה הטוב של ישראל להשיג שלום עם ערבים
לעולם לא תצליחכי היא רק מגבירה את הדיסוננס
הקוגניטיבי : הרי אם ישראל חזקה ואויביה הם
יצוריםשפלים צמאיי-דם מדוע ישראל איננה מגיבה
בהתאם?! מדוע במקום התגובה ההולמת היאתולה תקוות
בתבונתם והגנתם של עמים אחרים
?בסופו של דבר תחושת האכזבה שנובעת מתיפקודה
הכושל של ישראל פועלת נגד היהודים. אומות העולם
משוכנעות שישראל אינה מתכוונת להתגונן בהתאם ולהפגין
את חוזקה ועל כן מנסותלפתור את בעיית הדיסוננס
הקוגניטיבי בצורה אחרת : הן לוחצות על ישראל על-מנת
להכריחאותה לסגת מעמדתה בשטח ומתביעותיה הפוליטיות
(לפי העיקרון: "דחוף את מי שעומדליפול!'' ). אפילו
יהודי אמריקה אשר הריעו לצה''ל ב-1967 והתמידו
בתמיכה הכספיתלישראל- מייסדים היום את קרן הסיוע
לעריקי צה''ל !הסובלנות
והאיפוק שישראל נוקטת כלפי הטרור תורמות בעצם
להתחזקותו של הטרור בעולם כולו.
|